על עמרי כהן הי״ד

“אמא, העיקר שכולם יהיו שמחים”
המשפט שהיה שגור בפיו של עמרי ולאורו חי

הילד שהאיר את הבית

עמרי כהן נולד ב-22 באפריל 2005 באשדוד, בנם הבכור של איריס ויואל כהן. אח גדול לשבעה אחים ואחיות - הודיה, עמוס, טליה, ינון, איילת, אדל ואביגיל. בבית קראו לו בחיבה “עמריקו” - ושמו כבר רומז על האישיות המיוחדת שלו.

מגיל צעיר היה ברור שעמרי הוא ילד מיוחד. בגיל שלוש הפתיע את כולם כשהחל לקרוא בעצמו, ובגיל ארבע כבר ידע לדקלם את לוח הכפל - הישג יוצא דופן לגילו. אבל יותר מהחוכמה הטבעית שלו, עמרי התבלט באופיו החם והאוהב. הוא היה מקור השמחה והאור בבית, תמיד דאג לאחיו הקטנים ושמח לעזור להם בכל מצב.

הילד שבחר להישאר עם החברים

עמרי למד בבית הספר “נעם” באשדוד, והתגלה כמחונן כבר בכיתה ג’. הוא הצטרף למסגרת לילדים מחוננים והתקבל לתוכנית למצטיינים במתמטיקה של אוניברסיטת בר אילן. הישגיו המעולים פתחו בפניו דלתות רבות - מכון “לב” בירושלים וגם אפשרויות לימוד נוספות.

אבל עמרי בחר דרך אחרת. למרות כל ההזדמנויות, הוא העדיף להמשיך בלימודיו בישיבת “אמית יגל” בעיר, כדי להיות קרוב לחבריו. כשנשאל על ידי יועץ הישיבה מדוע כל כך חשוב לו להישאר, עמרי ענה בכנות מרגשת:

“אני רוצה להיקרא בן ישיבה; אני רוצה שהורי יהיו גאים בי; כדי להוכיח לכולם שאני מסוגל.”

תשובה זו משקפת את מי שהיה עמרי - צעיר עם רצון עז להצליח, מחויבות עמוקה למשפחתו ואמונה ביכולותיו.

הנשמה שאהבה לתת

עמרי לא הסתפק בלימודים. הוא היה פעיל בתנועת הנוער “בני עקיבא”, עזר מדי יום חמישי בפעילות הגמ"ח של הסניף, ורأى זכות וערך ביכולת לתרום מזון לנזקקים. חרוץ ועצמאי, עבד במקומות שונים - מלצרות באולמות אירועים - ונודע כבעל מוסר עבודה גבוה.

אבל מעל הכל, עמרי היה ילד משפחה. הוא ראה במצוות כיבוד ההורים חשיבות גדולה, וחלק קשר קרוב וחם עם כל אחיו. איך התארו אותו בני משפחתו: “עמרי היה האח הגדול, הלב של המשפחה… אח חסר פחד. היווה דוגמה עבורנו. העוגן בבית, תמיד כשהיה קורה משהו רע הוא היה שם, תמיד התערב והשכין שלום. ילד קסום.”

“אמא, העיקר שכולם יהיו שמחים”

עמרי היה אדם שמח, בעל לב פתוח ואהבה גדולה לכל אדם. האמין בחיים של חיבור, אחדות וקבלת הזולת ללא מחיצות. עבורו, החיים לא היו קשורים להבדלים בין אנשים אלא לאופן שבו אפשר ליצור קשר אמיתי וחם עם כל אחד.

אהב מאוד לטייל ברחבי הארץ, נהנה לשבת ליד הים ולהירגע, ובכל הזדמנות שר ורקד עם חבריו. הייתה בו תשוקה ענקית לחיים, והוא חיפש למצות כל רגע. המשפט שהיה שגור בפיו - “אמא, העיקר שכולם יהיו שמחים” - לא היה סתם מילים. זו הייתה הפילוסופיה שלו, הדרך שבה חי.

הלוחם שבחר בשליחות

ב-16 באפריל 2024 התגייס עמרי לצה"ל והתנדב לשירות קרבי בחטיבת “גבעתי”, גדוד 424 “שקד”. הוא היה חדור מוטיבציה, פעל מתוך תחושת שליחות עמוקה ורצון לתרום למדינה. שלושה שבועות לפני מותו, אמר לאמו: “אם אני לא אלך להילחם, מי יהיה שם עבור עם ישראל?”

במהלך השירות הוצע לו להצטרף לקורס מ"כים, אך אחרי התלבטות בחר להישאר עם חבריו הלוחמים. הוא האמין שהניסיון המעשי בלחימה חשוב יותר מהכשרה תיאורטית, ושכך יוכל לתרום להם וליחידה באופן המשמעותי ביותר.

גם בצבא, עמרי נשאר מי שהיה - תמיד דאג לחבריו. חברו לצוות סיפר: “עמרי היה אדם מדהים שעושה מעשי חסד יוצאי דופן.” במסע ארוך הבחין בחבר שהתקשה, ועמרי החליט שהוא עושה הכל כדי שהחבר יעבור את המסע בטוב. לאורך כל המסע עודד אותו, דחף אותו ונצמד אליו תוך שהוא מרים לו את התיק והמים.

הקרב האחרון

עמרי, ששירת כקשר מ"מ, זינק יחד עם מפקד המחלקה להגנה על החברים לצוות. במהלך הקרב נפצע מפקדו ברגלו, ועמרי, שהמשיך להילחם באומץ, נפגע מרסיס בפלג גופו העליון ונהרג במקום.

רב-טוראי עמרי כהן נפל בקרב ביום ח’ בכסלו תשפ"ה (9 בדצמבר 2024). בן תשע-עשרה בנופלו. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

מכתב הפרידה

לפני כניסתו לעזה כתב עמרי מכתב פרידה למשפחה:

“רק רציתי לומר: רציתי לחיות לפרוח להגיע רחוק, רציתי לחייך, לחיות את החיים האלה עם כמה שיותר כיף ולהודות לבורא עולם על החיים שהוא נתן לי…

אני רוצה לומר שאני אוהב ומחזק את המשפחה שלי. אמא, אבא, איריס ויואל, אני אוהב אתכם הכי הרבה בעולם, הייתם העוגן שלי בחיים…

ועכשיו לאחיי היקרים, הודיה, עמוס, טליה, ינון, איילה, אדל ואביגיל… אני אוהב אתכם אחד אחד אתם דם שלי ואני תמיד אהיה איתכם לא משנה איפה נהיה בחיים האלה. אתם תגיעו רחוק, כולכם…

אוהב המון ומסתכל עליכם מלמעלה, עמרי כהן”.

המורשת שלו

חברו לצוות ספד לו: “עמרי היה הילד עם החיוך הכי גדול שיש, חיוך שאתה מסתכל ולא משנה כמה יום גרוע היה לך - הוא פשוט מעלה לך חיוך גם. ילד שלא משנה מה אתה צריך ממנו, לא חשב פעמיים לפני שהתייצב לצידך.”

המורשת שהשאיר עמרי היא אהבה וקבלה. הוא לימד את כולנו לאהוב את האחר בלי תנאים ולקבל כל אדם ללא הבדלי דעות או רקע. הייתה בו נשמה ענקית שרצתה תמיד להפיק את הטוב בכל אדם ובכל מצב.

עמרי תמיד יהיה זכר לשמחה, ללמידה מתמדת, לאהבת החיים ולשיתוף פעולה. זיכרונו ממשיך להשפיע על כולנו ולהדריך אותנו בכל יום ויום.

סמל עמרי כהן ז"ל - נפל בן תשע-עשרה, אהב חיים ואנשים, השאיר אחריו משפחה אוהבת ונשמה שתמיד תזכיר לנו:

“העיקר שכולם יהיו שמחים”

יהי זכרו ברוך